פסיכולוגיה של אוכל - "מדוע ממשיכים לעשות את מה שלא צריך לעשות?"

המידע הקונקרטי על ערכו התזונתי של המזון (כמה חומרים מזינים וקלוריות נמצאים בו) משחק בדרך כלל תפקיד משני לחלוטין כי העניין הוא יותר מורכב. לעיתים קרובות אנו משליכים לאוכל את המצב הרגשי שלנו, את מחשבותינו, את זיכרונותינו מילדות ועוד.

גם למסרים חברתיים יחסים אדוקים עם אוכל. סטיגמה, שהיא תופעה חברתית שלילית באופן חד משמעי עלולה לגרום לסטרס פסיכולוגי ניכר. כתוצאה מחשיפה לסטרס  ממושך יכול להתפתח מצב של אכילה מוגזמת ולפעמים בלתי נשלטת. השלכת התסכולים עצמיים לאוכל היא המנגנון הפסיכולוגי הקלאסי בתגובת שרשרת:

כולם לועגים לי => אני לא שווה => אף אחד לא אוהב אותי => כולם שונאים אותי => אני שונא את עצמי => סבל נפשי בלתי נסבל => צורך לפיצוי מידי במשהו מרגיע – מתוק/טעים (שוקולד/גלידה) => רגיעה רגעית => אכזבה עצמית => לגיטימציה לשנאו את עצמי עוד יותר.

ראוי לציין שבדרך כלל עוצמת הסימפטומים משקפת את עוצמת העומק הבעיה הרגשית.

לא פחות חשוב מתפקידו הפסיכולוגי של אוכל לגלות מי את/ה כאכלן/ית (eater) ומי מדבר בתוכך כשאת/ה ניגש/ת לשולחן האוכל:

–  האם זה 'ילד קטן' עם צורך מידי להנאה – שאוכל ממתקים ולא חושב על השלכות.

– האם זה 'מרדן' שמתעקש לעשות דברים לא נכונים ושלא אכפת לו מבריאותו.

–  האם זה 'אדם בוגר' הבקיא בתזונה שחושב קדימה.  

האתגר הוא לזהות מי מנהל את התנהגותנו ולנווט את האנרגיה למסלול הבריא של מודעות לחשיבות של התזונה.

התופעה של ׳מעגל קסמים׳ לאו דווקא שייכת רק לפסיכולוגיה של האוכל. אפשר לזהות אותה בהרבה תחומים בחיינו. התופעה משקפת את המצב שבו הפתרון שנראה לעין של בעיה אחת בשרשרת הנסיבות יוצר בעיה חדשה ומגביר את הקושי בפתרון הבעיה המקורית. הגבלת כמות המזון יכולה לדגמן איך תופעת ׳מעגל קסמים׳ מתרחשת בהרגלי אכילה לא בריאים:

מבחינה פיזיולוגית אנו יכולים להגביל את הכמות המזון לזמן מה, אבל גוף הרגיל לכמות מסוימת של אוכל מתחיל לדרוש תכף ומיד את ׳מה שמגיע לו׳. בדרך כלל יש כמה סצנריו ידועים:

• 'הגבלה' מסתיימת במשבר של אכילה מופרזת עם לעליה נוספת במשקל. כתוצאה מכך נוצר מצב של סטרס על רקע  חוסר יכולת לעמוד במשימה, אובדן שליטה ואכזבה עצמית.

• הגבלת המזון מתפרשת על ידי המוח כהתראה דחופה לאגירת שומן, הורדת פירוק החומרים, הפחתת בניית השרירים וכדומה. הגוף נכנס סטרס מטבולי.

על  מנת להתגבר על המצב הסטרס (לא משנה על איזה רקע) הגוף מפעיל את הפרשה מוגברת של כורטזול (הורמון של סטרס). אחד ממאפייניו של כורטיזול הוא – עלית סף הנאה וסיפוק מאוכל. כלומר, כשניכנע לדרישת הגוף להכניס את המזון, נצטרך  לאכול הרבה יותר כדי להגיע למצב של שובע מאשר היינו צריכים לו לא היינו במצב של סטרס. כך מנגנון פיזיולוגי גורם לבעיה רגשית או/ו מטבולית.

מודעות ל"מעגל קסמים" עוזרת גם להבין מדוע כל הדיאטות נכשלות. כלומר, לא מחזיקות לאורך הזמן. המפתח נמצא במסר עיקרי של כל הדיאטות. הוא מבוסס על  איסור (סטרס), אשר מלחיץ בצורה אוניברסלית כבר מלכתחילה. מאחר וטבעה אדם מכוונת לחיפוש אחרי הנאה וסיפוק והימנעות מסבל וכאב, כל מצב של סטרס מוגדר על ידי הגוף כהרסני ומיועד לסלקו. למרבית הצער, הרבה מאלה שהתחילו את הדיאטה עם הרבה מוטיבציה עם הזמן 'נשברים'. המשברים החוזרים כידוע גורמים לחוסר אימון בעצמי ומפקפקים בנכונות בבחירת הדרך.

באופן הסכמתי זה נראה כך:  

משקל יתר => סטרס => פניה לדיאטה => איסור במסר בסיסי של דיאטה+ הגבלה בכמות האוכל => סטרס כפול => הפרשה מוגברת של כורטיזול => עליה בסף הסיפוק והנאה => התפרצות של  אכילת יתר => כישלון בהתנסות=> אכזבה עצמית => סגירת המעגל וחזרה לפסים של סטרס.

רעיון להתנסות: במהלך בניית הרגלי אכילה חדשים תפעילו את יכולתכם להרפות את תחושת הרעב דרך סוגסטיות (שכנועים) חיוביות כדי למנוע הגעה ל"מעגל קסמים".

סטיגמה חברתית של השמנה, כישלונות חוזרים בדיאטות, הגבלות פיזיות הקשורות לעודף משקל – כל הפקטורים האלה דוחפים את בעלי משקל יתר להיפטר ממשקלם השנאוי. במסע של הרזיה מתגלה הגבול הדק בין שנאת משקל ובין לשנאה עצמית. האחרונה גורמת לשמירת מיתן האנרגיה השלילית השואבת המון כוח רגשי ופיזי ומונעת להגיע למטרה המקורית (לרזות). סיבה נוספת לשמירת המשקל הלא רצוי היא בעובדה שלשנאה המוחשית למשקל ישנו כנראה אובייקט נוסף. בלי לגלות את תפקידו לא תצליחו להיפטר ממשקל יתר.

הפתרון: להתחיל לאהוב את עצמינו ולרכך את המסרים חברתיים. להפגין יותר אמפטיים לזולת, לתמוך ולפרגן לסובבים.

דבר נוסף – לעשות סוויץ' מהפכני במקור המוטיבציה לשינוי מסבל וכאב (המצב שאנו מתחילים לטפל בעצמינו) להנאה וסיפוק בוגרים מלהרגיש טוב ולחיות חיים ארוכים ופעילים.