הפאנל הזה מתייחס ל- 18 מרקרים המשקפים את הרכבם ופעילותם של חיידקי המעיין. מדובר על חיידקים היהדותיים ומועילים לחילוף וסינתזה של החומרים הכרחיים לגופינו מחד. מאידך, לפי מבנה המולקולרי של חומצות אורגיות ניתן לזהות צמיחת יתר של פרזיטים למינם אשר מזיקים לגפינו הן על ידי הפרשת רעליהם והן על ידי שימושם בחומרים מזינים המיועדים לתפקודו התקין של הגוף.

​

ידוע, למשל, על התאמה גבוהה בין צמיחת יתר של חיידק בשם קלוסטרידיום דיפיצילי ובין התפתחות ההפרעות ההתנהגותיות, של קשב וריכוז, דיכאון, פרעה דו קוטבית ואפילו אוטיזם. הקלוסטרידיום מפריש רעלים נוירו-טוקסיים הפוגעים בהמרה של דופמין לנוראדרנלין וכך מפרים את איזונם הקריטי של מוליכים העצביים אלה. תסמונת המעי הרגיז גם היא יכולה להיות תוצאה לגידול מוגבר של החיידקים.

הרעלים של קנדידה ועובשים אחרים עלולים לגרום להפרעות מערכתיות המתבטאות בתסמינים בלתי ספציפיים.  כמו, 'ערפול מוחי' וירידה קוגניטיבית, תשישות כרונית ופיברומיאלגיה (כאבי שרירם), מיגרנות וצניחה במצב רוח. בבסיס התופעות הנידונות נמצאה חדירות יתר של דופן המעי האחראית על תסמונת "המעי הדליף". האחרונה גורמת לדלקתיות חדה ו\או מתמשכת בשכבת תאים של המעי, בעיות עיכול וספיגה, דליפת הרעלים וחיידקים לזרם הדם. עודף קנדידה מעמיס על התפקוד המיטוכונדריאלי ומייצר רמות גבוהות של אוקסלטים.

תוצרים המטבוליים של אוקסלטים (חומצה גליקולית, גליצרית ואקסלית) הם החומרים המזיקים ביותר שנוצרים בגופינו. כשמשתלבים עם סידן הם עלולים ליצור גבישים בדרכי השתן, בעצמות ומפרקים, בכלי הדם וריאות, ב העור ובעיניים, בשרירים ועצבים ואפילו במוח. מקורותיהם העיקריים הם: דיאטה עשירה באוקסלטים (תרד, סלק, סובין חיטה, שוקולד, בוטנים, אגוזי פקאן, שקדים, פירות יער ועוד) , צמיחת יתר של פטריות ועובש בעיכול וגם חילוף החומרים עצמו. ישנם גם מחלות גנטיות מאפיינות בפינוי הלקוי של אוקסלטים.

מבחינה קלינית עודף של אוקסלטים מתאפיין בהיווצרות אבני כליות, כאבים עזים ברמות הרקות של הגוף (פיברומיאלגיה) ובמפרקים. אוקסלטים עלולים לשבש את התפקוד של בלוטת התריס, להגדיל משמעותית את הדלקתיות בגוף ולגרום לנזק חמצוני, להפחית את מאגרי הברזל הדרושים להיווצרות תאי הדם האדומים, ללכוד מתכות כבדות ברקמות ולעכב את ספיגת המינרלים החיוניים לבריאות אופטימלית. כמו כן, נמצאה הקורלציה גבוהה (36%) של רמות אוקסלטים מוגברות בשתן אצל ילדים בספקטרום של אוטיזם.

כיצד ניתן לטפל אוקסלטים? דיאטה דלת אוקסלטים יחד עם טיפול מונע של צמיחת יתר של השמרים והפטריות המעורבים בהיווצרות האוקסלטים הם הצעדים ההכרחיים בפרוטוקול הטיפולי. בעוד כתוספי של ציטראט סידן ומגנזיום מפחיתים את ספיגת האוקסלטים ממערכת העיכול. בוויטמין 6B, E, אומגה-3 וסלניום הוכחו את עצמם כבעלי יכולת להפחית נזקים מאוקסלטים.

חילוף אבות המזון הלקוי הוא גורם בסיסי ומשמעותי ביותר להיווצרות סטרס חמצני ודלקתיות יתר  בגוף. האחרונים, לפי מחקרי מדעה עדכניים אחראים לרוב הבעיות בריאותיות. בOAT  מתייחסים לחילוף הפחמימות, החלבונים והשומנים בנפרד כדי לזהות את 'החוליה החלשה בשרשרת' המטבולית וכיצד זה תואם לתמונה קלינית וממצאיי מעבדה נוספים.

השינויים יכולים להצביע על נטייה להתפתחות סכרת, היווצרות פגומה של אנרגיה, לחוסר יכולת של הגוף להשתמש בשומן בצורה מועילה, על מחסור תזונתי של חומצות אמינו (אבני יסוד לבניית כל רקמה בגוף, מוליכים עצביים, די.נ.אי, אנזימים וכד'). כמו כן, ניתן באמצעות הבדיקה לזהות מקורות גנטיים לבעיות מטבוליות.

מיטוכונדריה היא תחנת הכוח של התא, בה תרחשים תהליכים ביוכימיים האחראים על היווצרות האנרגיה והנשימה התאית. תהליך אספקת אנרגיה בתא מבוסס על התחמצנות חומרי המזון של התא במיטוכונדריה והפכתם לאנרגיה זמינה. בבדיקת חומצות אורגניות בשתן ניתן לזהות את התקלות בשלבים שונים במהלך היווצרות האנרגיה בתא ואת המחסור ברכבים החשובים להליך זה. כמו, ויטמין B2, קואנזיםQ10 , אנו (NAD+) (25-50mg), L-carnitine וכד'. גילוי מוקדם בהפרעת התפקוד מיטוכונדריאלי יכול למנוע התפרצות מחלות כרוניות רבות כולל מחללות מטבוליות, הורמונליות, ניווניות ואונקולוגיות.

נוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים) הם השליחים הכימיים של המוח, המאפשרים העברת מסרים בין תאי עצב לתאי עצב אחרים, לתאי שריר, או לבלוטות. למוליך העצבי יכולה להיות השפעה מעכבת או מעוררת על תא המטרה. נוירוטרנסמיטרים מעורבים בתהליכי זיכרון ולמידה, הפעלת או הרפיית שרירים, אנרגטיות וחיוניות, מוטוריקה, שיכוך כאבי, שינה וערות. חוסר איזון במוליכים עצביים נמצא בבסיס מרבית ההפרעות הנפשיות.

בOAT מודדים את הרמות של HVA (חומצה הומוונילית), VMA (חומצה ונילילמנדליק) ו5-HIAA (חומצה חמש-הידרוקסי-אינדולאצטית) – המטבוליטים של דופמין, אדרנלין/נוראדרנלין וסרוטונין בהתאם. ישנה קורלציה ישירה בין רמות המטבוליטים בשתן ובין רמות המוליכים העצביים בדם. בנוסף, מודדים גם חומצה קינולינית וחומצה קינורנית – שניהן המטבוליטים הנוספים של טריפטופן (קודם של סרוטונין) המשקפים את רמת חשיפתו של המוח לסטרס חמצני.

ערכים גבוהים של חומצה קינולינית עלולים להיגרם על ידי דלקת כרוניות מזיהומי חיידקים, התנוונות מערכת העצבים המרכזית ועוד. ברמה מוגברת חומצה קינולינית נחשבת לנוירו-טוקסית בשל גירוי מוגבר של נוירונים (תאי עצב) ושריפתם המוקדמת.

נמצאה שגם ליחס בין המטבוליטים יש חשיבות רבה. לדוגמה, יחס גבוה ממוצע בין HVA לבין VMA מאשר רמה גבוהה של דופמין. המצב עלול להיגרם על ידי מחסור של ויטמין סי או של נחושת המעורבים בהמרת דופמין לנוראדרנלין ולאדרנלין. הרעלים המופרשים על ידי חיידק קלוסטרידיום גם הם מביאים לאותה תוצאה.

מבחינה קלינית עודף דופמין מתבטא באי שקט פסיכומוטורי, חרדות, הפרעות שינה קשות ואפילו מצב פסיכוטי. רמה נמוכה של חומצה חמש-הידרוקסי-אינדולאצטית, 5-HIAA יכולה להצביע על ירידה בסרוטונין. בעוד כיחס גבוה בין חומצה קינולינית ל 5-HIAA משקפת עוררות יתר של המוח.

כאמור לעיל, להפרת התפקוד של המוליכים העצביים משפיעים הרבה גורמים. בדיקת חומצות אורגניות בשתן מאפשרת לגבש את הסיבות הכי סבירות להתפתחות ההפרעה נוירו-פסיכיאטרית ולהציע את דרכי התערבות טיפולית המועיל ביותר.

חומצה פולית (פולאט) הכרחית ליצור תאים חדשים ולשימורם. היא חשובה במיוחד בתקופות של חלוקת תאים מהירה בשלב מוקדם של הריון. מחסור בחומצה פולית בתקופה זו עלול לגרום למומים מולדים בתעלה העצבית ובמוח. ירידת רמה של חומצה פולית בדם עלולה לעכב יצירת תאי דם אדומים ולגרום לאנמיה מגלובלסטית. בנוסף, הפולאט נחוץ לשכפול DNA בתאי הגוף.

חשיבות המטבוליזם של חומצה פולית משתקפת גם לנוכח 'המוטציה' השכיחה לאנזים הנקרא MTHFR. אשר אחראי על וויסות רמות הומוציסטאין. האחרון כאשר נמצא בדם במינון מוגבר עלול להעלות סיכון למחלות לב וכלי דם ולסרטן. בגלל שחומצה פולית מעורבת בהמרה של אורציל לתימין, בהיותה התורמת של קבוצות מתיל, רמת אורציל מוגברת עשויה להצביע על מחסור של חומצה פולית או פגם בחילוף החומרים של שלה.

עליה באורציל נצפית אצל כ- 10% מהילדים עם ספקטרום של אוטיזם. ערכים גבוהים של תימין נמצאו במחלות דלקתיות וסרטניות. בעוד כעליה משולבת ברמות של שני המרקרים מעשרת את מחלה גנטית נדירה, הקשורה למחסור באנזים דגידרופירימידין דהידרוגנז ומתבטאת ההתקפי פרכוס חוזרים. מחסר באותו אנזים נצפה גם באוטיזם.

בOAT  נכללים מספר מרקרים תזונתיים, המראים רמות חיוניות של ויטמינים ונוגדי חמצון, לרבות ויטמינים B12, B6, B5, B2, ו- C, קואנזיםQ10 , N-אסטילסיסטיין, ביוטין (ויטמין H). מחסור מתמשך בהם מזוהה עם פגיעה משמעותית בתפקודו האופטימלי של הגוף. כידוע וויטמינים מקבוצה B הכרחיים לפעילות תקינה של מערכת עצבים. וויטמין C וקואנזיםQ10  – הם נוגדי חמצן המועילים ביותר בגוף וכד'. הדיאטה דלה בחומרים מזינים, הפרעות עיכול וספיגה, חשיפה לסטרס מתמשך ולרעלים סביבתיים הם הגורמים השכיחים ביותר להתפתחות המחוסרים התזונתיים.

הבדיקה לחומצות אורגניות כוללת מרקרים המשקפים את היכולת של הגוף לנטרל ולפנות את הרעלים המצטברים בגוף. לצורך זה מודדים את רמות חומצה פירוגלוטמית – המטבוליטים של גלוטתיון – נוגד חמצון מספר אחד אשר גם מנקה רעלים בכבד. ערכים גבוהים של חומצה פירוגלוטמית עשויים להיות בשל מחסור בגלוטתיון על רקע הפרעות מטבוליות (גנטיות ונרכשות), שימוש מאסיבי באנטיביוטיקה, מחסור בסלניום, הרעלה בכספית או במתכות כבדות אחרות וכד'.

 מרקר חשוב נוסף המשקף את יעילות הכבד לניקוי רעלים הוא חומצה אורוטית. רמות גבוהות של חומצה אורוטית עלולות להיווצר במצב של עודף אמוניה (תרכובת של חנקן ומימן) שנוצר בתהליך חילוף החומרים, הצטברותה בדם עלולה להיות מסוכנת מאוד. אמוניה גבוהה עלולה לנבוע מרעילות תרופות בכבד, חוסר איזון חיידקים במעיים, דלקת כבד נגיפית, או מליקוים מולדים של חילוף חומצות אמינו. עודף אמוניה משפיע על רקמת המוח ועלול לגרום לכאבי ראש, נדודי שינה, בלבול, חוסר יכולת להתרכז, חרדה ואפילו הפרעות בתפיסה.

מצבי רבים עלולים להביא לצניחת גלוטתיון ולהפריע לניקוי רעלים בכבד. בירור הנסיבות והשלמת מצב עם תוספי תזונה מכילים גלוטתיון, וויטמיןC, N-acetyl-L-cystein , חומצה אלפא-ליפואית וסלניום אמורים להיות צד החיוני לפעילות נוגדת החמצון של גלוטתיון.

הפרשת זרחן לשתן היא פרופורציונלית ישירות לצריכתו התזונתית.  רמת חומצה פוספטית בOAT  אמורה להיות אינדיקציה למטבוליזם של פוספטים בגוף. כאשר המזון גבוה  בפוספטים כולל: משקאות מוגזים, ממתקים, גלידה, שוקולד, מיונז, פיצה קפואה, מאפים מסחריים ובשר.

 בנוסף, עודף של חומצה פוספטית נצפה בפעילות יתר של פארה-תירואיד, hyperparathyroidism, עודף ויטמין  D, רמות עופרת גבוהות בדם. רמת חומצה פוספטית נמוכה בשתן בדרך כלל נצפית  בצריכת פוספטים נמוכה ובמחסר של ויטמין  D.