חדשות מעולם המדע

בעשורים האחרונים  היה נהוג להתייחס לשומן מן החי כשומן פחות חיוני (אם בכלל) לבריאותנו. במשך שנים רבות הוטלה עליו האחריות על העלייה בדם של רמת הכולסטרול ׳הרע׳ המעורב בהתפתחות טרשת עורקים, כמו כן יוחסו לו תופעות כגון  ״כבד שומני׳, עליה בחגורת שומן בטני- מותני, belly fat ולהיווצרות שומן וויסצרלי. כל אלו מהווים גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

 לאומת זאת וכפי שנמצא במחקרים אחרונים, הגורם הייחודי למצבים הבריאותיים הללו, הוא – סוכר שנמצא במחזור הדם וגורר אחריו את העלייה המתמשכת ברמת האינסולין (הורמון האחראי גם על שמירת השומן בגופינו). מתברר שלא נמצא בסיס מדעי מובהק מספיק לקשר בין צריכת השומן בכלל ושומן מין החי בפרט, ובין השמנה. הוסכם לאחרונה שקשר זה היה אסוציאטיבי יותר מאשר ודאי. כלומר, הפרדיגמה: "לצרוך שומן מן המזון ולהיות שמן – הם נגזרים בלתי משתנים בשרשרת הנסיבתית", לא הצדיקה את עצמה. כמו גם התפתחות של ליפו-פוביה Lipophobia – פחד משומן, שכבשה את העולם המודרני והשתקפה ברוב הגישות התזונתיות ללא זכות לערער עד לפני כעשר שנים.

לצד הטבעונות שהוכיחה את עצמה כגישה תזונתית יעילה לשמירת הבריאות לאורך זמן, מתחזקים קולם של מדענים הטוענים שכמות גדולה של פחמימות, בעיקר בדגנים מלאים, יחד עם חלבונים מורכבים של הצומח כמו גלוטן, מהווים את גורמי הסיכון המשמעותיים להתפשטות מחלות נוירו-דגנרטיביות (ניווניות) ואוטואימוניות (תאי מערכת החיסון מאבדים את הסבילות החיסונית ותוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו).