נצפה כי חשיפה למתח מתמיד, עליה במשקל וחוסר פעילות גופנית עלולים גם הם לגרום לירידה בטסטוסטרון, להחליש את כוח הגברה וויטליות הגברית.
ידוע כי עליה בקורטיזול (הורמון של סטרס) מביאה לנדודי שינה, מתח נפשי, כמהה למתוק, תחושת תשישות מלווה בחוסר יכולת להרפות, היווצרות חגורת שומן בטני ועוד. כמו כן, ככל שרמת הקורטיזול גבוהה יותר, כך יכולת הגוף ליצור כמות תקינה של טסטוסטרון פחותה יותר.

השהיה במצב הסטרס המתמשך, לעומת זאת, מתאפיינת בירידה בקורטיזול המתבטאת בעייפות כרונית ואנרגיה נמוכה, ירידה בסיבולת והתאוששות לקויה מפעילות גופנית, החלשת מערכת החיסון. כל הפקטורים האלה ישירות או בעקיפין מחמירים את תסמיני אנדרופאוזה.

אכילת מזון מעובד עתיר קלוריות ריקות ומכיל פחמימות פשוטות ושומני – טרנס יחד עם הפחתת פעילות גופנית גם עלולים לתרום להעצמת הסימפטומים של אנדרופאוזה. אחת הדרכים היא על ידי עליה ברמות אסטרוגן (הורמון נשי). ידוע על קורלציה (התאמה) ישירה בין השמנה\מצב טרום סוכרת\כבד שומני ובין האמרה מוגברת של טסטוסטרון לאסטרוגן. אחרון בתורו מוריד את כמות הטסטוסטרון החופשי ונגישותו לאברי מטרה.

רמות גבוהות של אסטרוגן נחשבות לגורם סיכון משמעותי להתפתחות של הגדלה\סרטן פרוסטטה. גורם נוסף לבעיה זו – יתר של DHT (הורמון גברי נוסף עוצמתי יותר) – המטבולית האקטיבי של טסטוסטרון. היווצרותו מותנית בפעילות האנזים בשם אלפה-רדוקטז. חוסמי האנזים ממקור טבעי או סינטטי משמשים בטיפול בסרטן פרוסטטה.

גורמי הסיכון המתוארים לעיל עלולים להשפיע גם לתפקודה של בלוטת התריס האחראית בין היתר על רמת חילוף החומרים והצטברות רקמת שומן בגוף. כולנו מכירים את המושג: "הירידה של מטבוליזם עם הגיל מתקדם". ידוע גם שתת-פעילות של בלוטת התריס עלולה לחכות\לעצים את התסמינים של אנדרופאומזה.

על מנת להקטין\נטרל את הגורמי סיכון והשלכתם לתהליך הטבעי של אנדרופאומזה אנו צריכים לזהות מה תפקידו של כל אחד מהם במקרה הספציפי. בדיקה הורמונלית מקיפה מאפשרת לא רק לעשות זאת בדייקנות אלא גם לעקוב אחרי התוצאות של התערבות טיפולית (הורמוני מין זהים ביולוגיים).